العربية
简体中文
繁體中文
Nederlands
English
Français
Deutsch
עִבְרִית
Arabic
Chinese CS
Chinese CT
Dutch
English
French
German
Hebrew
Magyar
Indonesia
Norsk
Русский язык
Español
Svenska
Türk
Hungarian
Indonesian
Norwegian
Russian
Spanish
Swedish
Turkish

 
התנ"ך של אלוהים
―   או   ―
הקוראן של אללה


כתבי הקודש המשיחיים (להלן: התנ"ך והברית החדשה) מורכבים מ66 ספרים. 39 ספרי התנ"ך העברי ו27 ספרי הברית החדשה. לתנ"ך כ40 מחברים והוא נכתב במהלך 2,000 השנה שבאמצע ההיסטוריה האנושית. רובם המוחלט (יש אומרים 'כולם') של מחברי התנ"ך היו יהודים. הספר הקדום ביותר בתנ"ך הוא כנראה איוב שנכתב כ2,000 שנה לפנה"ס. למעשה, לפני שכלל היו יהודים, שכן איוב היה כנראה בן זמנו של אברהם אבינו (אך אין כל ראיה לכך שהם הכירו זה את זה). לאחר פסק זמן של כ400 שנה, כשבני ישראל יצאו מעבדותם במצרים לחירות, משה כתב וערך את חמשת חומשי התורה (בלעז: פנטטוך) מבראשית ועד דברים. שאר התנ"ך נכתב לאיטו לאחר מכן בעיקר בידי נביאי ישראל עד לשנת 400 לפנה"ס בערך. לאחר פסק זמן נוסף של כ400 שנה, הברית החדשה נכתבה כולה במשך שנות חיי דור אחד, כלומר בעשורים הראשונים לאחר תום שליחותו של ישוע המשיח בידי שליחי ישוע היהודים (אולי, למעט לוקס). את 27 ספרי הברית החדשה חותם הספר 'חזון יוחנן' (בתרגום החדש: 'ההתגלות').

הקוראן המוסלמי נגלה בהמשכים מאת אללה (الله) לנביא מוחמד בערב, במאה ה7 לספ. במשך כ23 שנה, באמצעות מלאך אשר קרא לעצמו גבריאל (ג'יבריל). פירוש המילה 'קוראן' הוא 'שינון', או 'דקלום'. זמן קצר לאחר מותו של מוחמד רוכז הקוראן לגרסה ערבית אחת, כאשר כל הגרסאות האחרות הושמדו. אותה גרסה ערבית (למרות שתורגמה לשפות רבות) עודנה הגרסה התקנית אפילו עד ימינו אלה.

במונחים של כמות, התנ"ך (כ780,000 מילים) ארוך מהקוראן (כ78,000מילים) בערך פי 10.

בעוד התנ"ך מכיל 66 ספרים אשר מחולקים לפרקים (1,189 פרקים בסה"כ), הקוראן, לשם השוואה מכיל 114 'סורות' (בתרגומים מסויימים 'בשורות') שהן כמו פרקים. הסורה ה14, לשם דוגמא, נקראת 'אברהם' (إبراهيم). הסורה הארוכה ביותר היא סורת הפרה ('אל-בקרה') המכילה 286 פסוקים. רוב הסורות קצרות בהרבה, כאשר הקצרה ביותר כוללת 3 פסוקים בלבד.

שלוש הדתות המונותאיסטיות הגדולות: היהדות, הנצרות (משיחיות) והאיסלם חולקות מספר ערכים משותפים. שלושתן טוענות כי ישנו רק 'אל אמת' אחד, אותו בני האדם אמורים לעבוד, כמו כן,  שלוש הדתות מאמינות בקיומם של מלאכים, חלקם טובים וחלקים רעים. ולמרות זאת, ישנם גם הבדלים תיאולוגיים ומעשיים רבים. כל אחת משלושת הדתות גורסת כי לימוד תיאולוגי מסוים הוא טוב, ולימוד אחר הוא בגדר 'כפירה בעיקר'. כל אחת מן השלוש טוענת שבידיה החזון המדויק ביותר מאת הבורא. ישוע טען להיותו בן האלוהים (אלוהים בלבוש בשר) לפי טענת הברית החדשה, אולם לפי הקוראן ישוע (עיסא) היה נביא בלבד, ונמוך בחשיבותו ממוחמד.

...  "אללה הוא אכבר" אין פירושו באמת "אלוהים גדול".
זהו תרגום מסולף בכוונה.   ...

( התרגום המדויק מערבית לעברית הוא "אללה גדול יותר". )

אללה מבקש להחליף את יהוה בליבם ומוחם של בני האדם.

רוב היהודים בימינו אינם מכירים בברית החדשה כחלק מכתבי הקודש שלהם (למרות שישנו מיעוט גדל והולך של יהודים משיחיים המקבלים את הברית החדשה כהמשכו המתבקש של התנ"ך). התנ"ך העברי הוא ביסוד כתבי הקודש של היהדות הרבנית. הם עודם מחכים לבוא המשיח. לאורך ההיסטוריה הארוכה של עם ישראל, קריאת השמע הייתה הצהרת האמונה המרכזית של היהדות. "שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד" (דברים ו' ד'), אלוהי האמת הוא יישות אחת עליונה.

כמעט כל התנ"ך נכתב בעברית כשפת המקור ונשלם בערך 400 שנה לפני הספירה. בעת חתימת התנ"ך, לאחר גלות בבל, העברית כבר לא הייתה בשימוש נרחב כל כך בפי בני ישראל ויהודה אשר היו פזורים ברחבי ממלכות המזרח התיכון. לפיכך, בערך בשנת 270 לפנה"ס, תורגם התנ"ך ליוונית שהייתה לשון הלימוד דאז. אותו תרגום מוכר כתרגום השבעים, LXX או הספטואגינטה. מרבית הציטוטים מן התנ"ך בברית החדשה לקוחים מתרגום השבעים בהיות הברית החדשה כתובה במקורה ביוונית עתיקה. בבשורת לוקס 23:38 מסופר לנו על הכתובת שהייתה תלויה על צלבו של ישוע המשיח. מסופר שהיא הייתה כתובה בלטינית, יוונית ועברית. בבשורת יוחנן 19:19 נאמר: ופילטוס כתב על לוח וישם על הצלב וזה מכתבו ישוע הנצרי מלך היהודים: רבים סבורים כי ראשי התיבות העבריים (ישוע הנצרי ומלך היהודים) של הכתובת היו: יהו"ה, שהוא השם המפורש (בלעז: ה'טטרגרמטון').

בתנ"ך, התואר הראשון שניתן לבורא הוא 'אלהים' (ראה ברא. א' א', כ"ו). מילה זו היא בלשון רבים, אולם הטקסט המקראי כמעט תמיד מתייחס אליה כלשון יחיד. ניתן לומר שהתואר 'אלהים' הוא יחיד ורבים בעת ובעונה אחת. השם 'יהוה' המופיע בתנ"ך רבות מתייחס אף הוא לאותו האל הבורא.

שימו נא לב למצווה הראשונה בעשרת הדברות. "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני׃" (שמות כ', כ"ג). אלוהים אחד. אסור לעשות צלם, פסל תמונה או כל אליל שהוא. כמו כן, תפילות 'נוצריות', כביכול, לקדושים ונביאי עבר גם הן אסורות. ישוע לימד בבירור להתפלל אל "אבינו שבשמיים..." (בשורת מתי 6:9). באותו האופן, אסור לתת מקום לכל 'אל' אחר בלבבנו לפני אלוהי התנ"ך. לא בעל, לא זאוס ולא בודהה, וגם לא אלוהי העולם הזה (השניה לקורינתיים 4:4, כלומר, השטן) או כל אליל אחר. ישוע, בן מרים, לימד אותנו להתפלל אל אבינו שבשמיים כשם שהוא עצמו התפלל. ראו נא את הפסוקים הבאים מבשורת לוקס 11:27-28 "ויהי כדברו את הדברים האלה ואשה אחת מן העם נשאה את קולה ותאמר אליו אשרי הבטן אשר נשאתך והשדים אשר ינקת׃  והוא אמר ואף כי אשרי השמעים והשמרים את דבר האלהים׃"

ישוע היה דבר ה' בלבוש בשר (בשורת יוחנן 1:14). בואו ונשים לב לכך שהמילה 'אלהים' היא מילה בלשון רבים. המשיחיים מסבירים עובדה זו בתורת השילוש, ככתוב באגרת הראשונה ליוחנן 5:7 "כי שלשה המה המעידים בשמים האב הדבר ורוח הקדש ושלשתם אחד המה׃" (תרגום דעליטש). שלוש היישויות אחד המה. אלוהי האמת הכל-יכול, אחד הוא.

ישוע איש נצרת טען שהוא עצמו האלוהים. ראו נא בשורת יוחנן 4:25-26, 10:30 ובשורת מרקוס 14:61-62 "...ויוסף עוד הכהן הגדול לשאל אתו ויאמר אליו האתה הוא המשיח בן המברך׃  ויאמר ישוע אני הוא..." דבר הבשורה בקיצורו מופיע גם באגרת הראשונה לקורינתיים 15:1-4. בפסוקים 3-4 כתוב: "כי מסרתי לכם בראשונה את אשר גם קבלתי כי המשיח מת בעד חטאתינו כפי הכתובים׃ וכי נקבר וכי הוקם ביום השלישי כפי הכתובים׃" ישוע, בן האלוהים, מת על הצלב וקם מן המתים לאחר שלושה ימים לפני כתבי הקודש.

לעומת זאת, הקוראן מלמד כי ישוע היה נביא טוב אך הוא לא מת על הצלב. למעשה, הקוראן מצהיר בבירור כי לאללה אין בן (סורה 72:3, סורה 112:2-3) כמו גם בפסוק הבא מן הקוראן "... ואל תאמרו על אללה דבר מלבד האמת. המשיח, ישוע, בן מרים, היה שליחו של אללה ודבר האל למרים, ... אל תאמרו 'שילוש' ... אללה הוא אל אחד... כבודו רב מכדי שיהיה לו בן..." (סורה 4:171)

לשם השוואה ראו נא את בשורת יוחנן 3:16-17 "כי ככה אהב האלהים את העולם עד אשר נתן את בנו את יחידו למען לא יאבד כל המאמין בו כי אם יחיה חיי עולמים׃  כי האלהים לא שלח את בנו אל העולם לדין את העולם כי אם למען יושע בו העולם׃"


לאללה של הקוראן
אין בן

 

לאלוהי התנ"ך
יש בן יחיד

ישעיה ט', ו' ז' "כי ילד ילד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אביעד שר שלום׃  למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת יהוה צבאות תעשה זאת׃"

תהלים ב', ז' "אספרה אל חק יהוה אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך׃"


יהודים
מחכים עדיין כי המשיח,בן דוד, בן האלוהים יבוא.

משיחיים
מאמינים כי ישוע איש נצרת הוא המשיח בן האלוהים

מוסלמים
מאמינים כי לאללה אין בן, ישוע היה רק אחד מתוך נביאים רבים לפני מוחמד.

לטענת האיסלם,התגלות האל מופיעה בהמשכים, כאשר האמת נגלית שלב אחרי שלב. המוסלמים לעיתים מכנים את היהודים והמשיחיים (נוצרים) "עם הספר". מתוך כוונה לומר שהיהודים והנוצרים מחזיקים באמיתות מסויימות, אך הקוראן מתעלה מעל לתנ"ך והברית החדשה. אפשר לדון הרבה בנושא זה, אך כוונת מאמר זה היא להראות כי אלוהי הקוראן הינו למעשה יישות רוחנית חזקה, אך אחרת ונפרדת מאלוהי התנ"ך. אללה מבקש להחליף את יהוה בליבם ומוחם של בני האדם.

העיר ירושלים – לא נזכרת בקוראן כלל.
העיר מכה – לא נזכרת בתנ"ך ובברית החדשה כלל.
 

באף מקום בקוראן אלוהי האמת איננו מכונה: 'אלוהים' או 'יהוה'
באף מקום בתנ"ך או בברית החדשה אלוהי האמת איננו מכונה: 'אללה'

שני הספרים רבי ההשפעה הללו אינם תואמים זה לזה בנושאים מהותיים אלו, וזה לא במקרה ולא בטעות.

"אללה הוא אכבר" אין פירושו באמת "אלוהים גדול". זהו תרגום מסולף בכוונה. התרגום המדויק מערבית לעברית הוא "אללה גדול יותר". אבל זה לא נכון. ישוע אכבר! (כדי לומר "אלוהים גדול" בערבית, יש לומר: "אל חליק כביר". המילה "אל חליק -  الخالق " פירושה האל הבורא והמילה "כביר" פירושה "גדול", בניגוד למילה "אכבר" אשר פירושה "גדול יותר".

הקוראן טוען כי אללה הוא הבורא, אך התנ"ך והברית החדשה טוענים כי אלוהים (יהוה) הוא הבורא.

ספקנים הקוראים שורות אלו ודאי יחשבו כי מדובר בסערה בכוס תה וכי ממילא כל הרוחניות הזאת היא פרי דמיון בלבד, אוי, כמה בקלות תועות הכבשים. הם סבורים כי מעט המימדים שאנו, בני האדם, פועלים בתוכם הם כל מה שיש. אולם אפילו המתמטיקה והמדע כבר הפגינו בבירור כי ישנם מימדים אחרים מלבד אלו הנתפסים בשכלנו. אל נא תהיו כיענים ותטמינו ראשיכם בחול. יש הרבה מאוד סביבנו מלבד אטומים ורווחים ביניהם. חישבו נא בהגיון! המעט שאנו רואים איננו 'כל מה שיש'! התעוררו נא! למעשה, הרוח חשובה בהרבה מן החומר. החיים בעולם הם מלחמה על נפשות. התעלמות ממלחמה זו לא תעזור לכם. אפילו אם תבחרו שלא לצדד באף צד במלחמה הרוחנית, אתם עדיין בלב ליבו של אזור הקרבות. התעלמות מקורבן האלוהים, סליחת החטאים והישועה שבמשיח ישוע תוביל אתכם לגיהנום לאחר שזמנכם פה יבוא אל קיצו. ישוע המשיח אמר  "אנכי הנני הדרך והאמת והחיים לא יבא איש אל האב כי אם על ידי׃" (בשורת יוחנן 14:6). מה ישאר מכל 'חכמת' הספקנים ביום הדין?

מלחמות הדת הן מן המלחמות הקשות בהיסטוריה.

זו עובדה. אמונות מובילות למעשים. הנה נקודה למחשבה. מתי היו מלחמות הדת הרצחניות ביותר בהיסטוריה? האם היו אלו היהודים בבואם לכבוש את הארץ המובטחת? הנוצרים שרדפו וטבחו ביהודים בזמן האינקויזיציה, או שמא היו אלו מסעות הצלב, או מלחמות הג'יהאד? לאו דווקא! מלחמות הדת האכזריות ביותר, הרצחניות ביותר והקשות ביותר התרחשו במאה ה20. כן, בדיוק בזמן שהאתאיסטים עלו לשלטון. אין להם 'כתבי קודש' ולא 'חוק' חיצוני עליון. המשטרים המרקסיסטים-קומוניסטים והפאשיסטים המכחשים באלוהים תקפו צבאות זרים ומיד לאחר מכן פנו אחורה וטבחו באנשיהם שלהם. סטאלין, מאו, היטלר, פול פוט ורבים אחרים אשר לא הייתה יראת אלוהים בליבם היו גרועים בהרבה בזלזולם בקדושת חיי האדם מכל דיקטטור 'דתי' אחר בהיסטוריה.

לפיכך, האתאיזם וכפירתו במציאות הרוחנית הוא הדת הרצחנית ביותר, נכון לזמננו. אמונות מובילות למעשים, והאתאיסטים באיולתם סבורים כי אין אלוהים לו הם חייבים דין וחשבון. האתאיסטים רצחו עשרות מיליוני נפשות במהלך המאה ה20. אז איזו דת באמת 'פרימיטיבית', המונותאיזם או האתאיזם?

המוסלמים קוראים לעצמם 'בית השלום' (דאר אל סלאם) ואת אלו שהם תוקפים באמצעות הג'יהאד (כופרים, יהודים ומשיחיים) הם מכנים 'בית החרב' (דאר אל חרב). מלחמות הג'יהאד החלו בימי הנביא מוחמד (570-632 לספ.). מוחמד הנהיג מעל ל40 מתקפות דתיות-צבאיות כנגד בני אמונות אחרות, בהתחילו את 'בית השלום' במאה ה7 לספ.

400 שנה מאוחר יותר, אהמ.. 400 שנה של מתקפות ג'יהאד לאחר מכן – החלו מסעות הצלב הנוצריים; הראשון שבהם לאחר נאום האפיפיור בשנת 1045 לספ.

תוראות הקוראן שונות מאוד מתוראות התנ"ך והברית החדשה. ישוע לימד וקיים סליחה לחוטאים ואהבת הזולת, מוחמד לא לימד זאת כלל. אללה הוא אל שונה מאלוהי התנ"ך (יהוה).

שני פסוקים אשר לעיתים קרובות נעלמו מעיני הנוצרים הם הפסוקים שבסוף 'תפילת האדון'.

בשורת מתי 6:13-15 "ואל תביאנו לידי נסיון כי אם חלצנו מן הרע כי לך הממלכה והגבורה והתפארת לעולמי עולמים אמן׃  כי אם תסלחו לבני אדם את חטאתם אביכם שבשמים יסלח גם לכם׃  ואם לא תסלחו לבני אדם גם אביכם לא יסלח לכם את חטאתיכם׃"

סליחה נובעת מתוך אהבה. התנ"ך מלמד: "ואהבת לרעך כמוך" (במדבר י"ט, י"ח) והברית החדשה מצהירה: אגרת יוחנן הראשונה 4:7-8 "אהובי נאהב נא איש את רעהו כי האהבה מאלהים היא וכל אשר יאהב נולד מאלהים וידע את האלהים׃ ואשר איננו אהב לא ידע את האלהים כי האלהים הוא אהבה׃" התנ"ך והברית החדשה מלמדים בבירור כי האלוהים הוא אהבה. ראו גם באגרת הראשונה לקורינתיים פרק 13.

לעומת זאת, אין כל מצווה מקבילה לאהבת הזולת בקוראן. המילה הערבית 'אהבה', נזכרת לעיתים מועטות בלבד בקוראן ובעיקר בהקשר של 'אללה אוהב כך וכך'. כניעה לאללה (בין אם מרצון או בכפיה) היא רעיון עיקרי ומרכזי בקוראן.

ההבדל העקרוני האחרון בין אלוהים (יהוה) לבין אללה הוא היושר. התנ"ך מלמד בבירור כי אלוהים איננו יכול לשקר. ישוע טען להיותו בן האלוהים והדרך היחידה למלכות השמיים. בשורת יוחנן 14:6 "אנכי הנני הדרך והאמת והחיים לא יבא איש אל האב כי אם על ידי׃" איש איננו יכול לבוא אל האב שלא דרך הבן. ישוע הבטיח למאמיניו בבשורת יוחנן 8:32 "וידעתם את האמת והאמת תשימכם לבני חורין׃"

והנה, הקוראן מלמד כי אללה אוהב מרמה. והרי טענה זו הופכת את אלוהי התנ"ך ואלוהי הקוראן למתחרים על ליבו של האדם, הלא כן? המילה הערבית 'מאכר' (مكر) אשר פירושה 'מטעה' או 'חורש מזימות' נאמרת הרבה ביחס לאללה. אללה נקרא ה'מאכר' הגדול מכולם. בסורה 3:54 נאמר: "הם חרשו מזימות, אך אללה גם כן, ואללה הוא חורש המזימות הטוב מכולם." בסורה 4:157 נטען כי ישוע לא באמת נצלב, אלא שזו הייתה הטעיה מכוונת, ואז נטען כי אללה הינו כל-יכול וחכם מכל.

פונדמנטליסט מוסלמי ופונדמנטליסט משיחי, הרי הם כמעט הפכים מוחלטים זה מזה, הלא כן? הראשון, עוקב בקנאות אחרי לימוד הקוראן והדרך אותה התווה מוחמד שעודד מתקפות דת צבאיות כנגד 'כופרים'. השני מנסה ללכת בדרכו של ישוע המשיח ודוגמתו, לסלוח לאחרים ולאהוב את הזולת ואפילו למות על צלב למען חטאיהם של אחרים. הספקנים בגאוותם חושבים כי כל פונדמנטליזם דתי הינו מסוכן ושכולם אותו הדבר בעצם, אך נהפוך הוא. הפונדמנטליסט המוסלמי שומע דרשות מן הקוראן. הפונדמנטליסט המשיחי שומע דרשות מן התנ"ך והברית החדשה. האחד מאמין כי האלוהים הוא אהבה, האחר מאמין כי כל בני האדם חייבים להיכנע לאללה, מרצון או בכפיה. האם הם באמת אותו הדבר?

·        המשיחיות תומצתה כדת אשר לפיה האלוהים נתן את בנו עבורך.

·        האיסלם תומצת כדת אשר לפיה אתה נותן את בנך עבור אללה.

המאה ה20 איננה יוצאת מן הכלל עבור האיסלם. ג'יהאד, לרבות מרמה, הפחדה, התקפה, טרור ותחבולות היו הנורמה באיסלם מאז ימי הנביא מוחמד עצמו. המשטר החילוני (במעצמות אירופה שלאחר המלחמה הקרה) מתקרב אל קיצו. הספקנים (המטמינים ראשיהם בחול החילוני) כבר קיבלו את ההזדמנות שלהם והחמיצו אותה. באנגליה של ימינו, למשל, מספר המוסלמים גואה במהירות רבה. מוסלמים מסוימים מתגנבים לכנסיות בחשאי 'לשים עין' על הנאמר בהן. כנסיות רבות חשות איום רב שלא לומר דברים מסוימים מעל דוכניהן. ישנם בימינו בבריטניה איזורים שהם 'מחוץ לתחום' לכל מי שאיננו מוסלמי, ולפיכך ייתכן שבקרוב מאוד נהיה עדים למלחמת אזרחים, או שלבסוף בריטניה תכנע למהגרים ולחוקיה ה'שריעה' שלהם. ההיסטוריה מראה כי האיסלם איננו סובלני כלפי דתות ואמונות אחרות, ומה יקרה בסופה של חברה שנוהגת בסובלנות כלפי חוסר-סובלנות?

הקומוניסטים נהגו לומר כי 'המטרה מקדשת את האמצעים' אבל זה פשוט לא נכון. הקומוניזם המרקסיסטי היה אסון רצחני בכל רחבי העולם. האמת היא שהמטרה מתגשמת ע"י האמצעים, כלומר, 'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו'. מן האיגרת אל הגלטים 6:7 נלמד כי זרע האמת מוביל לחירות וזרע המרמה מוביל לעבדות. הזורעים מרמה יהפכו למרומים מכל, כי קוצרים תמיד רק את מה שזורעים.

מסעות הצלב הנוצריים היו תופעה חריגה, חטאים של הכנסיה, מעשים שלא ברוח התנ"ך ודברים המנוגדים לתורתו של ישוע המשיח. אולם מלחמות הג'יהאד האיסלמיות הארוכות תמיד היו בדיוק ברוח הקוראן. 'הביאו לאללה מתאסלמים חדשים, הכניעו אחרים, הם חייבים להיכנע למרותו של אללה'.

עצובה מאוד העובדה שתרגומים רבים של התנ"ך והברית החדשה ללשונות של מדינות מוסלמיות מתרגמים את המילה 'אלוהים' כ'אללה'. תרגום זה מבלבל מאמינים משיחיים צעירים. כיצד ניתן להבין את ציפיותיו של אלוהים מאיתנו, כאשר שני אלים שונים מאוד זה זה נקראים באותו השם? באף מקום בתנ"ך העברי או בברית החדשה לא מוזכר השם 'אללה'. אללה הוא יישות רוחנית שונה בתכלית מאלוהי התנ"ך.


אללה של הקוראן
"
אל האמת האחד"


חזק, ערמומי, חורש מזימות, האדם חייב להכנע למרותו, בין אם מרצון או בכפיה. אין לו בן.

 

אלוהי התנ"ך והברית החדשה
"
אל האמת האחד"


חזק, אוהב, סלחן; האדם צריך לבחור אם לקבלו באמונה או לאו. יש לו בן יחיד.


אלוהים הוא יישות רוחנית חזקה אחת.

אללה הוא יישות רוחנית חזקה אחרת.

הקוראן של אללה הוא חלופה לתנ"ך. המוסלמים טוענים כי 'אללה הוא אכבר' (האל שלהם גדול יותר).

התנ"ך והברית החדשה של אלוהים נכתבו בידי 40 כותבים שונים במהלך 2,000 השנים שבאמצע ההיסטוריה האנושית וממשיכים לעמוד במבחן הזמן (ראו למשל את עושר הראיות שבאתר זה) כתיעוד מדעי, פילוסופי והיסטורי מדוייק, ומעל הכל כמדריך רוחני מדוייק.


 
Avi Lipkin
(Victor Mordecai)
Can't Coexist
(Stop Islam to help the world coexist)
Jihad Watch
(Jihad Theology in World Conflicts)
Islam Watch
(Truth about Islam)

 
Elohim's Bible or Allah's Koran    התנ"ך של אלוהים או הקוראן של אללה
<http://www.creationism.org/hebrew/ElohimBibleAllahKoran_he.htm>

דף ראשי:  Hebrew
www.creationism.org