המבול הגדול |
|
מגדל בבל |
מיד לאחר המבול הגדול, כאשר נוח הקריב את קורבנו, בבראשית ח', כ' – ט', י"ז, משפחתו כולה – ראשוני האנושות שלאחר המבול – קיבלו ברכה מאת ה'. לאחר מכן, התיישבו בני האדם בארץ שנער (שנקראה לאחר מכן 'שומר' ו-'בבל') שם הם בנו את מגדל בבל המפורסם. המסורת היהודית גורסת כי האלוהים דחק בבני האדם להתפזר וליישב את העולם כולו אך הם סירבו. לבסוף, בלבל האלוהים את שפתם ובכך גרם להם להתפזר בעל כורחם1. תוך שנים מעטות בלבד, צאצאי נוח צעדו ואף הפליגו בנדודיהם למרחקים גדולים מאוד.
וכך, ארצות כמו מצרים, סין, מרכז אמריקה ואזורים רבים נוספים נהיו מיושבים בטכנולוגיות, לשונות עתיקות ומורכבות, ולאחר מכן תרבויות ענפות ומנהגים שונים. ולרבות הימים, אמונתם המונותאיסטית המקורית של בני נוח החלה לדעוך בקרבם.
בדורות הבאים, האנושות הלכה ונעשתה אדישה יותר ויותר כלפי הבורא שברא אותה, כפי שמתואר בברית החדשה, באיגרת אל הרומיים א': 21-24
"יען בדעתם את האלוהים לא כבדהו כאלוהים וגם לא הודו לו כי אם הלכו אחרי ההבל במועצותיהם ויחשך לבבם הנבער׃ ובאמרם חכמים אנחנו היו לכסילים׃ וימירו את כבוד האלוהים אשר איננו חולף בדמות צלם אדם חולף וצלם כל עוף והולך על ארבע ורמש האדמה׃ על כן גם נתנם האלוהים לטומאה בתאוות לבם לנבל גוויותיהם איש עם רעהו׃"
הבורא בחר במשפחה אחת לשמר את עבודתו לאורך הדורות, אך אפילו בראשית התהוותה של המשפחה הזו, שלימים נהייתה לעם, אנו עדים לנביאים אחרים אשר העידו על המונותאיזם המקורי. כאשר אברהם אבינו חי בארץ כנען הוא פגש במלכיצדק (ברא. י"ד, י"ח-כ') אשר נקרא 'כהן לאל עליון'. בספר במדבר פרקים כ"ב-כ"ד, אנו קוראים אודות הנביא בלעם, שהיה גוי מאזור סוריה או עירק1, ואשר נתבקש לקלל את בני ישראל טרם כניסתם אל הארץ המובטחת וסירב לעשות כן מדעתו שהאלוהים עצמו בירך את עם ישראל.
מחקר מעמיק בתרבויות רבות מכל רחבי העולם מחזק את הרעיון המקראי שכל בני האדם ידעו אודות אל האמת האחד ואף עבדו אותו לפני שנסוגו אחור3.
|
ישנן עדויות היסטוריות רבות לדעיכת המונותאיזם המקורי ולחלופתו בעבודת אלילים. תרבויות המפתח הקדומות של שומר, מצרים, הודו, סין ומקסיקו, כולן השאירו אחריהן עדויות כתובות לכך שבעברן הן עבדו אל אחד. כמו גם חלק מן התרבויות הקדומות של אפריקה, צפון אמריקה ויפן אשר אימצו את הרעיון של אל-בורא אחד, אך אשר מנימוקים מעשיים, מאוחר יותר החליפו את עבודתו בפולחן רוחות. המסע מן המונותאיזם לפולחן הרוחות כמו במקרים של שומר, מצרים, הודו ומקסיקו הוביל בסופו לעבודתם של אלילים רבים.
המונותאיזם בשומר, מצרים והודו
העדויות למונותאיזם המקורי בשומר, מצרים והודו מוכרות למחקר ההיסטורי מזה זמן רב.
המחקר הארכאולוגי גילה שככל שחוזרים אחורה בהיסטוריה השומרית כך מתחזק והולך הפולחן השומרי של האל 'אן' שהוא 'אל-השמיים'. רבים מאוד סבורים כי הוא היה האל המקורי היחיד של שומר.
עדויות לעבודת 'האל האחד' במצרים רבות יותר מחד, אך מבלבלות יותר מאידך. מזמורים כמו המזמור שלהלן מופיעים רבות בספרות המצרית העתיקה.
"אחד, בורא כל הדברים, הרוח, הרוח הנעלמה, בורא הרוחות. הוא היה קיים מלכתחילה, כאשר כלום מלבדו לא היה. את מה שברוא, הוא ברא לאחר היותו. ... אין איש היודע היכן למוצאו, שמו הוא חידה נסתרת. שמותיו רבים מספור. הוא אמת, הוא חי באמת, הוא מלך האמת. הוא חיים, דרכו חי האדם, הוא הנותן לאדם חיים, הוא אשר נשם באפיו נשמת חיים. הוא עצמו הוא הקיום, אין נוסף אליו ואין חסר ממנו. הוא שברא את היקום, את העולם, את מה שהיה, את מה שכעת ואת מה שיהיה. ... הוא שומע את הקורא אליו, הוא גומל טוב למשרתיו, הוא מכיר את מוקיריו, הוא מגן על ההולכים בדרכו.4"
עקב המצע הרב של אלילים במצרים, מומחים רבים חלוקים בדעותיהם בין הטענה שאלילי מצרים הם היבטים שונים של אותו 'האל האחד' או שמא אותם האלילים מתחרים ביניהם על הזכות להיות 'האל האחד'5. מנקודת המבט המקראית, הרעיון של אחדות ככל הנראה המשיך זמן רב לאחר שהתרבות נטשה את עבודת הבורא האחד באופן אקסקלוסיבי.
המורשת המונותאיסטית של הודו נגלית בבירור בכתבי הקודש העתיקים ביותר שלה, ה-'ריג וודה':
"בראשית, מי שנולד היה האדון, האדון הבלעדי של כל הקיים אשר ברא את הארץ, אשר יצר את השמיים, אשר נותן חיים וכוח, אשר ממנו יראים כל החפצים באלוהות6."
המונותאיזם בסין
הפולחן הסיני המקורי נסב סביב האל 'שאנג טי' (上帝, או 'שאנג די') אשר פירוש שמו 'האל העליון' או 'הקיסר שלמעלה'. "כל הדברים נעשו על ידיו, כל העונשים והתגמולים נובעים ממנו.7"
בחינה מעמיקה של המסורת בימים בהן התקיים פולחנו, חושפת פולחן מעורב הן של פולחן רוחות והן של הכרה באלוהותו של 'האל העליון', באופן שאיננו שונה מאוד מן התיאורים של עבודת ה' בימי ממלכת ישראל וממלכת יהודה.
סיפורו של אדם אחד, הקיסר צ'נג טאנג (בערך 1760 לפנה"ס), יוצא דופן בדמיונו לסיפורי המקרא1. צ'נג טאנג חי בימיו הרעים של הקיסר האחרון לשושלת צ'יה.
הוא נסער מאוד ממעשיו הרעים של ריבונו, אך חשש מלנסות וליישר דברים ללא ציווי מפורש מן השמיים. לאחר מכן נשמע אליו קול בחלומו ואמר לו: "צא ותקוף. אני אחזקך שהרי קיבלתי עבורך ציווי מן השמיים.9" לאחר מכן צ'נג טאנג השמיד את שושלת צ'יה וישב על כס הקיסר. אולם מצפונו הציק לו ובמשך מספר שנים הוא תהה אם עשה את המעשה הנכון. לבסוף נפלה בצורת כבדה על הארץ. צ'נג טאנג התלבש בבגדי קורבן וקרא לאלוהים, "אל נא תשמיד את עמי בגלל חטאיי.10" באותו הרגע התחיל לרדת גשם.
צ'נג טאנג אולי עבד את אלוהים, לפחות בכך שהוא הבין את רצונו, אך הדוגמא שהוא נתן יוצאת דופן בדברי הימים של סין העתיקה. כתוצאה מכך, הדורות הבאים שעו ביתר שאת לחוקי האל, אך בו בזמן הזניחו את היותו של האל 'אישיות חיה'.
|
המונותאיזם במקסיקו הקדומה
העמים הקדומים במקסיקו, ככל הנראה, עבדו אל אחד, (קיים ויכוח בקרב מומחים שונים בשאלה האם האל ואשתו הם ישויות נפרדות או היבטים שונים באותו האל עצמו). על פי אחת האגדות הקדומות, האל ברא גן (או עיר) שבו היה קיץ נצחי ומים זורמים. האל הציב עץ יפהפה בלב הגן וציווה את האלים הנחותים ממנו שלא לגעת בו. אותם 'אלים' נחותים לא צייתו לדברו וקרעו חלקים מן העץ בניסיון למנוע מן העץ להוציא את פרחיו. כתוצאה מכך השליך האל העליון את ה-'אלים' הנחותים מן הגן ונתן להם מטלות שונות למלא. הזוג האנושי הראשון חי גם הוא באותו הגן והושלך גם הוא מן הגן ביחד עם ה-'אלים' הנחותים12.
האל הבורא וריבוי הרוחות
המעבר בין חברה מונותאיסטית לבין חברה שעובדת רוחות ניתן להבחנה בקרב קבוצות פרימיטיביות רבות שעודן קיימות בימינו. השבט לבן-העור 'איינו' שביפן, לשם דוגמה, מאמין בקיומו של אל-בורא אחד, אך סבור כי הוא מרוחק מדיי מכדי להתעניין בבני האדם. לכן, בני האיינו מתקשרים עם רוחות13.
שבטי אינדיאנים רבים בצפון אמריקה מאמינים כי הבורא מינה רוחות-שרת כמתווכים בין האדם לבין האל14.
שבטי ה-'אלגונקוין' שבמזרח קנדה אף הרחיקו לכת יותר וטענו כי אלוהים עצמו ציווה על האינדיאנים לדרוש את פני הרוחות.
הריחוק מאלוהים מתבטא באופן הטוב ביותר, ככל הנראה, ע"י יליד ממערב אפריקה שמתאר את האל הבורא בתרבותו במילים אלו:
כאילו בתשובה לטענה זו בדיוק, הנביא ישעיהו קרא: "הן לא קצרה יד יהוה מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע׃ כי אם עונתיכם היו מבדלים בינכם לבין אלהיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם משמוע׃" ישעיהו נ"ט, א'-ב'. הברית החדשה מלמדת אותנו כי ישוע המשיח גדול יותר מכל הרוחות הרעות. הוא לבדו חוסננו ביום צרה. אליו עלינו לפנות, לבקש את סליחתו על חטאינו, לקבל באמונה את מותו על הצלב בעבורנו, ולהאמין שהוא ניצח את המוות בקומו לתחייה (האיגרת הראשונה אל הקורינתיים 15:1-4).
האל-הבורא האמיתי רוצה שנשוב אליו! באופן זה, האמונה המשיחית איננה 'דת זרה' אלא השלמה ותיקון! היא משיבה אותנו לעבודת אל האמת האחד, בורא כל העמים וכל משפחות האדמה.
עליית הפנתאיזם
המרחק מפולחן רוחות ועד עבודת אלילים מוצהרת הוא כפסע בלבד. הכנענים, ככל הנראה, הציבו את עצמם בתווך, מצד אחד הם עבדו את 'אל' האל העליון ועם זאת עם עבדו גם את ה-'אלים' הנחותים יותר.
מצרים, שומר והודו כולן הפכו במהרה להיות ארצות עובדות אלילים. אלילי מקסיקו אינם נספרים מרוב וקיימים בצורות רבות, כמו גם בתרבויות רבות אחרות. הסינים אמנם שימרו את רעיון ה-'שמיים' האחד, אך למעשה פולחנם היום מורכב מספיריטיזם וכישוף.
מסקנה
כל עמי העולם הכירו בעברם את אלוהי האמת האחד, אך ברבות הימים לבבם רחק ממנו והם חדלו מלנסות ולציית לו. כל שנשאר היום מאמונותיהם הראשוניות הן אגדות עתיקות. דעת האל האמיתית המשיכה עד ימינו דרך צאצאי אברהם אבינו וכתבי הקודש שנמסרו להם. ולמרות שאלוהים שימר את דעתו דרך משפחה אחת, שלרבות הימים נהייתה לעם (העם העברי, בני ישראל), הוא לא שכח את יתר עמי הארץ. כפי שה' עצמו אמר לאברהם: "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי׃" (בראשית כ"ב, י"ח)
אלפיים שנה לאחר הבטחתו לאברהם אבינו, שבאמונתו היה מוכן להקריב את בנו, האל הבורא שלח חלק מעצמו, דברו הנצחי, לצעוד עלי-אדמות בדמות אדם, בנו היחיד, קורבן שבניגוד ליצחק לא בוטל ברגע האחרון, ישוע המשיח - אשר במותו שילם את מחיר חטאת העולם ובתחייתו מן המתים הוכיח את קבלת קורבנו וסליחת חטאינו.
אחת ממצוותיו האחרונות של ישוע לתלמידיו נגעה לצאצאיהם של עמי הארץ שתעו מדרך הישר בימי קדם. הוא ציווה: "...לכו אל כל העולם ובשרו את הבשורה לכל הבריאה׃" (בשורת מרקוס 16:15)
|
|