באוגוסט שנת 1993, נפלה בחלקי הזדמנות מרגשת ונדירה ללוות את ד"ר סטיבן אוסטין ומדענים אחרים מן המוסד לחקר הבריאה, ולטפס אל המכתש של הר סנט הלנ'ס כדי לבחון את כיפת הלבה שלו. הייתה זו חוויה מסוג החוויות ששוות כל רגע מאמץ שהושקע בה! הכיפה (תמונה 1) יושבת לה כהר קטן (כקילומטר אורכה, וכ330 מטר גובהה) בדיוק על פתח הפליטה הגעשי, אשר ממוקם בצידו הדרומי של המכתש בצורת פרסה שנוצר בזמן התפרצות ההר ב18 במאי 1980. הכיפה מורכבת מסלע געשי הנקרא 'דקיט' ונראית למתבוננים בה כתל עצום וכהה של הריסות מהבילות.

למעשה, כיפת הלבה הנוכחית היא השלישית שנוצרה מאז ההתפרצות הגדולה ב1980, שתי הכיפות הראשונות התפוצצו והתפוררו בהתפרצויות משנה. הכיפה הנוכחית החלה להיווצר לאחר ההתפרצות הגעשית ב17 באוקטובר 1980. במהלך 17 התפרצויות 'בונות-כיפה' כפי שהן נקראות, החל מה18 באוקטובר 1980 ועד ל26 באוקטובר 1986, לבה סמיכה כמשחה בצבצה מן הפתח הגעשי, בדומה למשחת שניים היוצאת משפופרתה. לבה מסוג 'דקיט' סמיכה מדי בשביל לזרום למרחק רב, היא נערמה סביב הפתח הגעשי ויצרה את הכיפה בצורת הר, אשר עתה עומדת כפקק על פתח הפליטה הגעשי.

מדוע מספקת כיפת הלבה הזדמנות לבחון את דיוקן של שיטות התיארוך הרדיו-איזוטופיות? יש לכך שתי סיבות. ראשית, ניתן להשתמש בתיארוך רדיו-איזוטופי לתארך סלע געשי כגון 'דקיט', בעוד שסלעים משקעיים כמו אלו בהם נמצאים מאובנים אינם ניתנים לתיארוך רדיו-איזוטופי ישיר. שנית, זמן היווצרות הדקיט ידוע. (זו אחת מן ההזדמנויות הנדירות בהן אנו יכולים לענות בחיוב לשאלה המתריסה 'האם היית שם?'). הנחה נפוצה היא שהשעון הרדיו-איזוטופי מתאפס ומתחיל לתקתק שוב מהתחלה כאשר סלע לוהט מתקשה שוב לאחר שהיה במצב מותך.

העיקרון מאחורי התיארוך הרדיו-איזוטופי בעצם די פשוט. השיטה בה השתמשו בתיארוך בהר סנט הלנ'ס נקראת תיארוך באמצעות אשלגן-ארגון היא מבוססת על העובדה שאשלגן-40 (איזוטופ או 'וריאציה' של היסוד אשלגן) 'נרקב' באופן ספונטני והופך לארגון-40 (איזוטופ של היסוד ארגון). תהליך זה מתמשך באיטיות רבה ובקצב ידוע מראש, מחצית חייו של אשלגן-40 היא כ1.3 מיליארד שנה. במילים אחרות, גרם אחד של אשלגן-40, במשך 1.3 מיליארד שנה 'ירקב' כך שרק חצי גרם ישאר ממנו. באופן תיאורטי, ותוך שימוש במספר הנחות, ניתן למדוד את כמות האשלגן-40 והארגון-40 בסלע הגעשי ולחשב את גילו של הסלע. כאשר מבצעים חישוב שכזה, הגיל בדר"כ רב מאוד, לעיתים תכופות הוא נאמד במיליוני שנים.

בחודש יוני של שנת 1992, ד"ר אוסטין אסף גוש סלע 'דקיט' במשקל של כ7.5 ק"ג מראש כיפת הלבה של הר סנט הלנ'ס. חלק מדגימה זו נטחן, סונן ועובד לאבקת סלע ולארבעה מרבצי מינרלים. חומרים אלו נמסרו לתיארוך אשלגן-ארגון במעבדת 'ג'יאוכרון' בקיימברידג', מסצ'וסטס, שהיא מעבדה מקצועית ואיכותית לתיארוך רדיו-איזוטופי. המידע היחיד שנמסר למעבדה היה שהדגימות באו מסלע 'דקיט' וכי כמויות הארגון צפויות להיות קטנות. המידע כי הדגימה באה מהר סנט הלנ'ס וכי גילה הוא כ10 שנים בלבד לא נמסר למעבדה. תוצאות הבדיקה, מוצגות בתמונה 2 (למטה), פורסמו לא מזמן.1¹

מה ניתן ללמוד מתוצאות אילו? בראש ובראשונה, שהן אינן נכונות. התשובה הנכונה הייתה צריכה להיות 'אפס ארגון' שהייתה מעידה כי הסלע צעיר מכדי להיות מתוארך בשיטה זו. במקום זאת, התוצאות נעות בין 0.35 ל 2.8 מיליון שנה! מדוע זה קרה? אפשרות סבירה היא שהתקשות של מאגמה איננה מאפסת את ה'שעון הרדיו-איזוטופי'. קרוב לוודאי שכמות מסוימת של ארגון-40 'השתחלה' מההתחלה למינרלים החדשים ונתנה להם 'חזות' של גיל רב. ועוד ראויה לציון העובדה, כי ההתאמה בין גילאי דוגמיות המינרלים שנלקחו כולם מאותו הסלע בדיוק, עלובה ביותר.

האם זו הדוגמה היחידה בה תיארוך רדיו-איזוטופי נכשל בתיארוך סלעים אשר גילם ידוע מראש? בהחלט לא! דלרימפל² נותן את תוצאות תיארוכי האשלגן-ארגון של זרמי לבה היסטוריים מוכרים (תמונה 3):

דוגמה נוספת נמצאת בגראנד קניון באריזונה. השכבות התחתונות של הקניון נחשבות בעיני רבים כבנות מיליארד שנה, לפי הכרונולוגיה האבולוציונית. אחת מאותן השכבות היא בזלת קרדנס, סלע געשי נוח לתיארוך רדיו-איזוטופי. בתיארוך איזוכרוני ברובידיום-סטרונציום גיל הבזלת נקבע כ 1.07 מיליארד שנה, בהתאם לכרונולוגיה האבולוציונית³

ולמרות זאת, הרי געש צעירים בהרבה נמצאים בשפתו הצפונית של הקניון. גיאולוגים רבים אחידים בדעתם כי הרי געש אלו התפרצו לפני אלפי שנים בלבד ושפכו לבה אל תוך הקניון שכבר היה קיים, אשר אפילו סכרה את זרימת נהר הקולורדו לזמן מה. סלעים שמקורם בזרמי לבה אלו תוארכו גם הם בשיטת התיארוך האיזוכרוני רובידיום-סטרונציום והניבו 'גיל' של כ 1.37 מיליארד שנה4. תוצאה זו מצביעה על כך שהסלע במרומי הקניון למעשה עתיק יותר מן הסלעים בתחתית הקניון! 'גילאים' כה מגוכחים ולא נכונים בעליל מצביעים בבירור על הבעיות המשמעותיות בלב ליבה של שיטת התיארוך הרדיו-איזוטופית. ויש עוד דוגמאות רבות מאוד ל'גילאים' שכאלו.

התיארוך הרדיו-איזוטופי נחשב בעיני רבים ל'סטאנדרד הזהב' של שיטות התיארוך וכ'הוכחה' למיליוני שנות היסטוריה עלי אדמות. אולם כאשר בוחנים את השיטה באמצעות סלעים אשר גילם ידוע מראש, היא נוחלת כשלון חרוץ. כיפת הלבה בהר סנט הלנ'ס באמת איננה בת מיליוני שנים! היינו שם! אנחנו יודעים זאת בודאות! על פי איזה הגיון מעוות, אם כן, עלינו לקבל את אמינותם של תיארוכים רדיו-איזוטופיים שנערכים על סלעים שגילם איננו ידוע? הנני טוען, אם כן, כי לא רק שאין עלינו לקבל תיארוכים אלו, אלא למעשה, עלינו להטיל ספק רב באותם אלו המקדמים אמונה בשיטות תיארוך רדיו-איזוטופיות.

'ברור לגמרי כי טכניקות התיארוך הרדיומטריות אינן שיטות התיארוך המוחלטות שטוענים שהן. תיארוכים הנערכים על דגימות סלע נתונות בשיטות רדיו-מטריות שונות, לרוב מציגים הבדלים גדולים (לעיתים אף במאות מיליוני שנים) זה מזה. אין בנמצא כל 'שעון' רדיולוגי ארוך טווח אשר ניתן לבטוח בתוצאותיו ⁶

ד"ר וויליאם ד. סטנספילד

3  Austin, S.A.,(edit),1994. Grand Canyon: Monument to Catastrophe, Institute for Creation Research, Santee, CA, pp 111-131.

4  Austin, Ref. 3

5  Austin, Ref. 3   [not used in on-line version, at this time]

6  Stansfield, W.D., 1977. The Science of Evolution, Macmillan, New York, p 84.

 

" האם כיפת הלבה של הר סנט הלנ'ס באמת בת מיליון שנה? "
<http://www.creationism.org/hebrew/msh_lavadome_he.htm>

---

דף ראשי:  Hebrew

www.creationism.org