הפרפר בשם ״מונרקי״ ששמו המדעי הוא ״דינוס פלאקסיפוס״ הוא פרפר גדול בצבע כתום ושחור, מצויי ביותר בצפון אמריקה. הפרפר מפורסם בגלל נדודיו השנתיים בחורף למקסיכו וקליפורניה (מקרא ״נשונאל ג׳אוגרפיק״ כרך 150,מס2, אוגוסט 1976).הפרפר המונרקי מתחיל את חייו כביצית שממליטה הנקווה המתבגרת על עלה של צמח שידוע בשם ״מילקווייד״ (אסקליפייס סרייאקה). הביצית בגודל של ראש סיקה בערך. חילזון קטנתן (כמו תולעת) בצבע צהוב, לבן, ושחור נפקע מהביצית 3 עד 12 יום אחרי־כן. יש לחילזון שמונה זוגות רגליים קצרות ועבות בישביל לזחול, וגם חלקי פה כדי ללעוס עלים שהוא אכן עושה בהתמדה. אבל אך־ורק עלים מהצמח ״מילקווייד״, לא משום צמח אחר. עכשו לצמח הזה יש נוזל לבן ודביק והנוזל הוא רעל לכל החיות האחרות חוץ מלחילזון עצמו. בגלל שהחילזון אוכל את העלים, הוא עצמו הופך להיות רעל לציפורים שרוצים לאכל אותו לארוחת בוקר. לכן הציפורים יודעים לעזב אותו לנפשו.
החילזון אוכל ואוכל וגדל. במהרה הוא גדול מידי בשביל העור שלו. אז העור שלו נבקע והוא זוחל מתוכו עם עור חדש יותר גדול שמאפשר לו לגדול בתוכו. למשך שבועיים בערך זה מה שהחילזון עושה׃ אוכל עלים, גדל יותר, עורו נבקע, אוכל עוד עלים, גדל יותר, מחליף את עורו. התהליך הזה חוזר על עצמו חמש פעמים.
סוף־סוף הוא מפסיק לאכל, מוצא מקום בטוח, נתלה הפוך, פולט מתוכו חומר שמחובר אליו ממשי,ומבשיל את עורו פעם נוספת. אבל הפעם הזו מה שזוחל מהעור הישן זה לא חילזון גדול יותר,אלה חבילה בלתי מוגדרת, בלי רגליים או עיניים או כל אבר אחר. החבילה נקראת ״זחל״ (של פרפר)־״פוופה״, שמוקף ב״גלם״. אין בחבילה גוון של צבעים כמו שעל החילזון, אלה ירוק בהיר עם נקודות בצבע זהב־צהוב.
מבחוץ, לא רואים שום תנועה אבל בפנים יש הרבה תנועה. הלב עדיין פועם אבל יתר האברים הפנימיים דומים לערמה של ג׳לי ירוק כשכל החבילה מעצבת את עצמה לבריאה חדשה לגמרי. הצבע הירוק נכהה והופך לחום. למי שאין מושג בתהליך, החבילה נראת בלי חיים לגמרי. בהדרגה הצבע משתנה כשהגלם הופך לצבע שקוף. אפשר לראות מתחת לצבע שקוף צבעיים כתום ושחור, צבעם של הפרפר המתבגר.
סוף־סוף, אחרי בערך שבועיים, הזחל נבקע והפרפר המתבגר יוצא ממנו. יש לו שש רגליים ארוכות. הפה שלו בצורת צינורית שיש לה בקצה חדק שהוא משתמש בזה כדי למצוץ את הצוף מהפרחים. יש לו גם שני זוגות כנפיים מקומטות שמתפשטות במהרה תוך כדי התפשטות נוזל שנישאב מהגוף לתוך הוורידים. כשהכנפים מתפשטות, הפרפר מצליח לנפנף אותן בגלל השרירים החדשים שיש לו בכנפיים, עד שהן מתיבשות. אז הכנפיים ניקשות ומוכנות לעוף.
במהרה הפרפר עף לשמיים, ואולי תמצאו אותו בגינה מוצץ צוף מהפרחים. או אולי תראו אותו עף ומחפש בת זוג כדי להתחיל את הגלגל מחדש.
כאדם שמאמין באבולוציה, עכשו התפקיד שלך, בהסכמתך, הוא להסביר לנו איך התחליך הנ״ל יכול להווצר בטעות ובמקרא, רק תוך כדיי איסוף של טעויות גנטיות, בלי שום כוונה, בלי ערוב של ידע או אנטלגנציה, מודרך רק ב״השארות המחוננים יותר״, כבריאה פרימיטיבית בלי כנפיים שמשתנה בהדרגה והופכת לפרפר שמסוגל לעוף.
איזה מהשלבים מהתהליך הנ״ל, שנקרא ״מדמורפייסייס מושלם״, אתה יכול לשים בצד בנתיים בגלל שהטעויות האלו לא קראו עדיין? אפילו אם אנזים אחד חסר, איך יתכן השינויי מביצית־לחלזון־לפוופה־ לפרפר? הכל חייב להיות מצויי ומתפקד, בזמן הנכון ובסדר (תהליך) הנכון, אחרת הפרפר ימות. או שהכל עובד ומתפקד או שום דבר לא מתפקד.
אבל אל תענה לי עם סיפור ש״רק בגלל״. אני רוצה הסבר מדעי מוחשי שהמומחים לגנטיקה לא יצחקו וילעגו עליכם. ואל תקרא לזה ״נס הטבע״ אלה אם כן אתה מוכן להכיר ולקבל אנטלגנציה ותיכנון מרשים שבאלוקים שאתה קורא טבע. ״המאמר הזה לא ישרוף את עצמו.״
